השעה הייתה 19:30 בערב, הטלפון שלי מצלצל, שיחה ממספר אמריקאי,

"סבתי פולה ז"ל נפטרה בישראל לפני חמישה עשורים כשהיא פושטת רגל, עורכי הדין מטעמה נפטרו ואנחנו חושבים שעדיין קיימים נכסים על שמה, האם תוכל לסייע?"

"זה בדיוק התחום שלי", עניתי, והמשכנו לעוד שיחה מרתקת.

כך התחילה לה עוד שיחה מתושבת חוץ, יורשת פוטנציאלית, אחת מני עשרות שיחות עם יורשים, אשר לסבתא שלה נכסים רבים בישראל שעומדים נטושים.

על מנת לאתר את הנכסים של אותה יורשת, קבענו לקיים שיחת זום ובה נתתי ליורשת לספר את הסיפור שלה, תוך שאלות הכוונה כלליות כגון: מי הייתה סבתה, היכן התגוררה, היכן עבדה, היכן רכשה נכסים לאורך השנים, מי היו האנשים עימם קיימה קשרים עסקיים וכו".

לאחר שיחה של לא פחות מ-3 שעות, במסגרתה זכיתי לשמוע עדות מהימנה על סבתה ז"ל ממקור ראשון, הרגשתי כי נבחרתי ליציאה לשליחות זו.

למחרת, כבר יצאתי למסע גילוי נוסף, במסגרתו ערכתי חקירות של אנשים עימם ניהלה פולה ז"ל קשרים עסקיים בשנים שקדמו לפטירתה, קיימתי סיורים באזורים בהם להערכת היורשת נותרו נכסים של סבתה ז"ל שעומדים נטושים עד היום, נברתי בארכיון בתי המשפט, ארכיון המדינה, מוזיאונים שונים ועוד.

בסיומו של מסע, נפגשתי עם למעלה מעשרים מכרים ושותפים לשעבר של פולה ז"ל המתגוררים במקומות שונים בישראל, שבדיה, דרום אפריקה, קיבלתי מהם שטרות, הסכמים, תמונות, מפות ומסמכי זיהוי הן של הסבתא והן של הדורות שנפטרו לאחריה. 5.5 חודשים לאחר מכן החלה המשימה שלי להוכיח לרשויות בישראל כי לקרקעות  שעומדות כך סתם עזובות במשך 64 שנה בחוף הכרמל, יש עתה למעלה מ-15 יורשים. מלאכה מורכבת הדורשת דיוק, אמון והכרת הליך הוכחת הבעלות על בוריו.

עוד סוף טוב שבו קרקע עזובה חוזרת לבעליו מתקרב, ואני כבר יוצא לדרכי בשליחות הבאה.

דילוג לתוכן