"לא יכול להיות" היא עונה, "הירושה שלה חולקה כבר לפני 78 שנה…היא נפטרה בכלל בניו יורק, אני בכלל לא זוכרת שהייתה לה קרקע בישראל…"
כך התחילה לה עוד שיחה עם תושבת חוץ, יורשת קרקע פוטנציאלית, אחת מני עשרות שיחות עם יורשים, אשר לסבתא רבה שלה יש קרקע בישראל שעומדת נטושה כבר למעלה מ-84 שנה.
על מנת לאתר את אותה יורשת, יצאתי למסע גילוי בו ערכתי מחקר במשך לא פחות מ-4.5 חודשים, אשר כלל נבירה בארכיונים שונים, ביצוע מחקר גנאלוגי ואף שיחות טלפון עם מכריה וביקור בנכס לא מעט פעמים על מנת להגיע לקצה חוט.
במסע הגילוי עברתי על פרוטוקולים ישנים של מועצת פתח תקווה משנת 1932 ולגלות שגם הם חיפשו אותה אי שם בשלהי 1931 בשל חוב של 19 לירות שספק אם שולם עד היום.
מסע הגילוי לא הסתיים באותה שיחה עם אותה גברת שמתגוררת בניו יורק, השיחה איתה אשר זכורה לי היטב כאילו נערכה אתמול, בישרה את היציאה למסע גילוי נוסף …
כבר בתחילת השיחה ולאחר שנשבר מחסום הזרות בינינו, סיפרה לי היורשת כי היא מתחילה להיזכר שאכן לסבתה היו קרקעות בפתח תקווה, אבל, וכאן היא מוסיפה "סבתא נפטרה לפני עשרות שנים, הירושה כבר חולקה מזמן וכל הקרקעות שהיו כבר נמכרו…" "את בטוחה?" אני שואל. "ובכן אני לא יודעת, תשמע לא ממש הכרתי אותה אבל אני אבדוק עם אחותי שאותה אני פוגשת בסעודת החג בעוד שבוע ונהיה בקשר". טוב אמרתי, והכנסתי ליומן תזכורת. לאחר שבוע בדיוק, התקשרתי, היא מיד ענתה וידעה כבר מי אני ומיד אמרה לי "שמע גם אם הייתה קרקע אני לא בטוחה שזה מעניין אותנו, יש כל כך הרבה יורשים היום, מאז שסבתא אלה נפטרה, נפטרו כבר כל כך הרבה במשפחה, איך נאתר את כולם?!"
אני לא יודע למה, אבל הרגשתי שנבחרתי למשימה הזו, תוך 4 ימים הייתי על מטוס בדרך לניו יורק, לאחר נבירה עיקשת של 48 שעות בארכיון בית המשפט של ברוקלין, איתרתי את צוואת הסבתא רבה שעל שמה הקרקע בישראל וכן את כל צוואותיהם של שני הדורות שנפטרו לאחריה. בעזרת עוד בני משפחה וכלי מחקר גנאלוגיים, הצלחתי לבנות את עץ הירושה המשפחתי שכלל בני משפחה רבים שהתגוררו בכל ארה"ב וביניהם: פיטר הפרופ' הבכיר ממישיגן, אהרון שהתגורר בבית מחסה לעיוורים במנהטן ניו יורק, רבקה אשת רב הקהילה מניו יורק, דייוויד טייס מסוק החילוץ מטעם חברת ביטוח מקליפורניה, ועוד בני דודים בשרשרת הדורות אשר כלל לא הכירו זה את זה.
בסיומו של מסע, נפגשתי עם למעלה מעשרה בני משפחה המתגוררים במקומות שונים בארה"ב, קיבלתי מהם מסמכים מקוריים, תעודות פטירה, ומסמכי זהות הן של הסבתא רבה שלהם והן של הדורות שנפטרו לאחריה. לאחר מכן, חזרתי לישראל כאשר המשימה שלי רק התחילה, והיא להוכיח לרשויות בישראל כי לקרקע שעומדת כך סתם "עזובה" במשך 84 שנה, יש עתה יורשים. מלאכה מורכבת הדורשת דיוק, אמון והכרת הליך הוכחת הבעלות על בוריו.
עוד סוף טוב שבו רכוש עזוב מושב לבעליו מתקרב, ואני כבר יוצא לדרכי בשליחות הבאה.
